שותפות מאמן/מתאמן
תהליך האימון הוא שותפות הנוצרת בבחירה של שניים: המתאמן והמאמן.
מערכת היחסים שבין המתאמן והמאמן היא ברית בין שני שווים שמטרתה לענות על צרכיו של הלקוח.
תפקידו של המאמן הוא להתוות מסגרת לתהליך, לשמור על המסגרת, להאיר מקומות חשוכים או אפלים יותר שרלוונטיים להשגת המטרות האימוניות של המתאמן. המאמן נמצא שם על מנת לשאול שאלות שיוצרות את הערוץ לגילוי עצמי – אבל התשובה כבר קיימת אצל המתאמן בתוכו, ולמאמן נותר לשקף למתאמן את מי שהוא באמת.
נקודת המוצא באימון היא כי הידע והתשובות נמצאים אצל המתאמן.
הידע והתשובות נמצאים בעומקים שונים: חלקם גלוי לעין ושקוף, חלקם מוכר ולא זכיר, חלקם מוכר מהעבר וכבר לא נוכח בהווה, חלקם לא ידועים כלל.
סביבת האימון הנוצרת צריכה להיות בטוחה כדי שהמתאמן יעז ויהיה אמיץ.
המרחב שבין המאמן והמתאמן הוא מקום שבו המתאמן יהיה בטוח דיו להתקרב לחייו בסקרנות, בעניין ובעוצמה, מתוך בחירה.
מספר מרכיבים מאפשרים את הסביבה הבטוחה:
- חיסיון – אין חשיפה של פרטי השיחות והמידע שמועבר במסגרתן, ללא אישורו של הלקוח. (למעט במקרים של סכנה, כפי שמוגדר בהסכם יחסי האימון שנחתם בין המאמן והמתאמן בתחילת התהליך).
- אמון – מתחיל ביצירת מרחב בטוח וחסוי ונבנה בהדרגה באופן שהצדדים יכולים לסמוך זה על זה.
- כנות - מרחב בטוח ליצירת שינוי מחייב מקום בו האמת יכולה להיאמר, ללא מסיכות, טשטוש, הסתרה, סוד. הלקוח יכול לומר הכול בלי חשש משיפוט או ביקורת. המאמן מקשיב לפוטנציאל של המתאמן. אי אמירת האמת אינה משרתת את המתאמן, לא את המאמן ובוודאי שפוגמת בתהליך.
- מרחב פתוח – יצירת מרחב הפתוח להכיל את חייו של המתאמן, מרחב הנקי משיפוט וביקורת מסטנדרטים וציפיות. מקום פתוח לקבל שינוי. מקום בו הלקוח יכול להתנסות, להעז, לחלום, לבקש, לשאוף, לפנטז.
מערכת יחסי האימון שבין המאמן והמתאמן נשענת על כל אלה ועל מחויבות ואחריות לתהליך ולשינוי שהמתאמן רוצה עבורו ועבור חייו.
|